אלרגיה לסוג מסוים של מזון נובעת מרכיב כלשהו הנמצא במזון המסוים, אליו המערכת החיסונית מגיבה באופן שלילי. רכיב זה נקרא אלרגן, שהוא חומר מזיק או כימי. כלומר, הוא אינו מזיק לרוב האנשים, אבל לחלקם הוא מפריע.
כשהמערכת החיסונית חשה בנוכחות האלרגן בגוף, היא מתייחסת אליו כאל פולש זר העלול לגרום לנזק. היא נרתמת לפעולה ונלחמת ב"פולש" באמצעות שחרור היסטמינים, והגוף משלם לעיתים את המחיר.
אלרגיה לשמרים היא מצב מורכב להתמודדות, ובעוד שלעיתים קשה להימנע מחלק מהמוצרים המכילים שמרים, החדשות הטובות הן שאלרגיה זו אינה כה נפוצה כפי שהייתה בעבר. קיימים מספר תסמינים העשויים לכאורה להיות קשורים לאלרגיה מסוג זה או אחר, במצב קנדידה אלביקנס או זיהום.
יחד עם זאת, אין זה המקרה. אלרגיות למזון בכללן מהוות אחוז קטן בלבד מכלל האלרגיות, ואלרגיות לשמרים מהוות אחוז מזערי בלבד מהאלרגיות למזון. מאמר זה סוקר את הגורמים, התסמינים ושיטות הטיפולים, כולל טיפולים ביתיים, היעילים להתמודדות עם אלרגיה לשמרים.
אלרגיה לשמרים, הצטברות או פיתוח סובלנות
לא תמיד ברור מדוע או כיצד המערכת החיסונית מגיבה לשמרים, אם היא בכלל מגיבה אליהם. קיימים מספר סוגים שונים של שמרים בגוף, ורובם מבצעים עבודה מועילה. חלקם לא. שמרים הם פטריות שבדרך כלל נמצאות בשליטה, אך אם אחת מהן יוצאת מכלל שליטה, ניתן לפתח זיהום פטרייתי, אשר אינו זהה בהכרח לאלרגיה, אך לעיתים עלול לפתח אותה.
מספר גורמים עלולים להיות אחראים להתפתחות האלרגיה. תגובה זו מתרחשת במצב בו קיים עודף של סוג מסוים של פטריות בגוף, כגון קנדידה אלביקנס, פטרייה הגורמת לזיהומים. אם הגוף מארח יותר מידי שמרים, עלולה להתפתח תגובה אלרגית.
מספר גורמים אחראים לגידול יתר של תאי שמרים בגוף, כולל שינויים הורמונאליים, מחסור בוויטמין D, רמות סוכר גבוהות, וגלולות למניעת הריון. אנטיביוטיקה עשויה לתרום לגידול יתר של תאים פטרייתיים אלו, שכן היא הורגת את החיידקים המסייעים לשמירת הפטריות תחת שליטה.
סברה מדעית נוספת גורסת כי המערכת החיסונית רגישה לסוגים נפוצים מסוימים של שמרים, הנמצאים במזונות אפויים. החלבונים בשמרים אחראים בדרך כלל לכל בעיות האלרגיה, היות ונוכחותם גורמת למערכת החיסונית לשחרר היסטמינים המפעילים את התגובה האלרגית.
חלק מהמומחים סבורים שאם אדם אוכל מזונות המכילים שמרים וסובל מבעיות, יתכן שאין מדובר באלרגיה כלל, אלא בסבילות לשמרים. חלק, אך לא כל תסמיני אי סבילות למזון עשויים להיות זהים לתופעות האלרגיה למזון, למרות שמדובר בשני מושגים שונים.
תסמינים – התסמינים מתרחשים כשבגוף קיימת מידה מסוימת של עודף פטריות. לא תמיד ניתן לחזות מתי יופיעו התסמינים, מה שמקשה לעיתים על איתור מקור הבעיה. סימנים מוקדמים של אלרגיה עשויים להתבטא בבעיות עיכול שונות כגון גזים או נפיחות, שלשול, או עצירות. סימנים מוקדמים אלו עשויים אף לכלול צרבת וכאבי בטן. במקרים מסוימים מתפתחת פריחה או צורה כלשהי של זיהום פטרייתי בעור, כולל נזלת, התעטשות, כאבי גרון, גרודי עיניים ודמעות.
בדיקת אלרגנים אפשריים
קיימות מספר בדיקות אותן ניתן לבצע כדי לקבוע מה עשוי להסתתר מאחורי האלרגיה.
בדיקת עור תוך עורית – כוללת הזרקת כמות קטנה של אלרגן חשוד מתחת לעור, כדי לקבוע התרחשות תגובה.
בדיקת עור – תהליך זהה במקצת, אך מבוצע באמצעות זריקה דרך השכבה הראשונה של העור.
בדיקת דם – בדיקת דם מודדת את כמות האימונוגלובולין בדם, נוגדן האחראי לתגובות אלרגיות "קלאסיות" או לדרמטיטיס, במיוחד כשהתגובות מתרחשות באופן מיידי.
תזונת חיסול מזון חשוד – כשמזון מסוים נחשד במתן חסות לאלרגן, יש להימנע ממנו למשך זמן מה ולאחר מכן לחדש אותו בהדרגה. כך ניתן לקבוע אם הנסיגה או ההשבה גורמת לתגובה אלרגית.
טיפול באלרגיה לשמרים
הטיפול הטוב ביותר הוא הימנעות מהמזון המפעיל את האלרגיה. גישה זו כרוכה בביצוע מספר שינויי תזונה, אותם ניתן לבצע בסיוע של דיאטנית. אם עדיין חווים תגובה אלרגית לעיתים, ניתן להשתמש בהיסטמין להקלת התסמינים. יש להתייעץ עם הרופא על מנת לקבוע אלו תרופות משככות את התסמינים ונחשבות כבטוחות.
ניתן אף לקחת תוספי פרוביוטיקה כגון אסידופילוס לקטובצילוס, הנמצא ביוגורט. תוספי תזונה אלו מגבירים את מספר החיידקים המועילים בגוף, המשמשים לאיזון מיקרואורגניזמים של הגוף, המפחיתים או אף מבטלים את הפטריות הגורמות לבעיה.
