ניקל הוא יסוד כימי מתכתי קשה, הנמצא בשימוש תדיר בעולם המערבי כיום: תמצאו אותו בהרבה מאוד תכשיטים, מוצרים המוכנים מפלדת אל חלד, סוללות נטענות, חומרי ניקיון וקוסמטיקה, מפתחות, אבזמי חגורה ועוד. מכאן נובע שניקל עשוי לבוא במגע הדוק עם העור, מה שעלול להיות בעיה בקרב אנשים הסובלים מאלרגיה לניקל.
הניקל נחשב כיום לאלרגן שכיח, כאשר מחקר מעניין שפורסם לאחרונה בארצות הברית מראה כי מספר הסובלים מאלרגיה לניקל נמצא במגמת עלייה מדאיגה.
מהם ממצאי המחקר המרכזיים?
המחקר המדובר הוא רטרוסקפטיבי (מחקר הבוחן אחורנית מאפייני קבוצה מוגדת ביחס לתחלואה או למצב רפואי מסוים) ובוצע כחלק ממחקר מקיף יותר לבחינת
הופעה של דלקות העור בעקבות מגע בצפון אמריקה, בשנים 2014-1994. הוא בחן למעלה מ-44,000 מטופלים שעברו תבחין מטלית, אשר תוצאה חיובית שלו מצביעה על כך שהנבדק הספציפי הוא בעל רגישות לניקל.
החוקרים בחנו את השכיחות בה הופיעה רגישות לניקל, כמו גם את המאפיינים האישיים והדמוגרפיים של הנבדקים שסבלו מהבעיה ואת אפשרויות החשיפה המרכזיות שלהם למתכת. החוקרים ראו כי בשנים 2014-1994, הרגישות לניקל הייתה בתדירות ממוצעת של 17.5% מבין הנבדקים, כאשר בתקופת המחקר בלטה עלייה באחוז הסובלים מהבעיה: החל מ-14.3% בשנים הראשונות של המחקר ועד לכ-20% בשנים 2014-2013. בנוסף נמצאה עלייה באחוז המקרים בהם התגובות היו בעלות רלוונטיות קלינית עכשווית – כלומר השפעה נוכחת על חיי המטופלים במועד הבדיקה – עם עלייה מכ-44% לכ-51% בפרק הזמן שבין 1996-1994 לבין 2014-2013.
באשר לנתוני הנבדקים, החומרים מצאו כי הרגישות לניקל הייתה גבוהה יותר בקרב נשים – ממצא שעלה כבר מבחינה סטטיסטית בנסיבות קודמות. בנוסף נמצאה השפעה לגיל, למוצא האתני ולמצב הבריאותי של הנבדקים, כאשר צעירים, אנשים שמוצאם האתני אינו לבין וכאלה המוגדרים כ"אטופיים" (אנשים הסובלים מרגישות יתר במיקום רחוק לאזור בו נעשה המגע עם האלרגן) היו בדרגת סיכון גדולה יותר לסבול מהאלרגיה. כמו כן, סבירותם לסבול מדלקות עור באזורים שונים בגוף הייתה גבוהה יותר.
בצד החיובי, המחקר מצא שהחשיפה לניקל עקב גורם תעסוקתי ירדה בצורה משמעותית עם השנים. כך או כך, המגע של האנשים עם ניקל היה מיוחס בעיקר לענידת תכשיטים, עובדה שמסבירה אולי מדוע הבעיה של אלרגיה לניקל שכיחה יותר בקרב נשים לעומת גברים.
האם יש סיבה ממשית לדאגה?
ברור כי המחקר הנוכחי נחשב למוגבל מכמה וכמה בחינות. כפי שהחוקרים מציינים, הבעיה המרכזית היא באוכלוסיית המחקר, שכללה מטופלים שגויסו לשם באופן שלישוני. ברור בהמשך לכך שיש לשאול עד כמה הנתונים יכולים להשליך על אוכלוסיות אחרות שאינן מתגוררות בצפון אמריקה. המחקר אינו שולל משתנים מתערבים אחרים שעשויים להיכנס לתמונה ולהסביר חלק מהתוצאות.
מה שכן ניתן להסיק מהמחקר, הוא שחשוב להמשיך ולבדוק את שאלת הארלגיה לניקל, שכיחותה והשפעתה על האנשים הסובלים מהבעיה – כמו בכל סוג אחר של אלרגיה, למעשה. בדרך זו אפשר יהיה לפעול על מנת לצמצם את החשיפה לאלרגן עבור האוכלוסיות הרגישות, לאבחן את הבעיה ביעילות האפשרית ולטפל בה בצורה מוצלחת ככל שניתן.
מעבר להימנעות ככל שניתן ממגע עם פריטים הכוללים ניקל, ניתן למשל להתחיל בדיאטת דלת ניקל המצמצמת את מקומם בתפריט של מאכלים אשר כוללים אף הם ניקל: סוגים שונים של דגים ופירות ים, מאכלים המאוחסנים בקופסאות שימורים, פחיות שתייה ואפילו ירקות (דוגמת כרובית, ברוקולי, חסה, תרד, גזר ועוד) וקטניות אשר נחשבים לבריאים ללא ספק.
כאשר תסמיני הדלקת מופיעים, ניתן להפחית אותם בדרכים שונות: תרופות אנטי אלרגניות ואנטי היסטמינים, משחות לטיפול מקומי, קומפרסים לשימון אזורי העור היבשים וכן הלאה.
לקריאה נוספת:
Epidemiology of nickel sensitivity: Retrospective cross-sectional analysis of North American Contact Dermatitis Group data 1994-2014
Nickel – Wikipedia
